<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער תשיעי</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אסור לבטל איסורין שבתורה לכתחלה, ואם בטל הרי זה מותר, ואעפי"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל. ויראה לי כיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זה אלא על זה העובר שבטל האיסור אבל לאחרים הכל מותר, כיצד הרי שנפלה סאה של ערלה לתוך מאה סאה שהרי נאסר הכל לא יביא מאה סאה אחרות ויצרף כדי שתעלה באחת ומאתים, ואם עבר ועשה כן הכל מותר, אבל באיסורין של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה, כיצד חלב שנפל לקדירה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדירה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם, וכן כל כיוצא בזה, לר"ם. הר' שלמה כתב אסור גם כן למי שבטלו בעבורו, וכן נראה. מלשון הר"ם שמענו שכן הדין בערלה וכלאי הכרם ותרומה בחוצה לארץ ובכל דבר שאין (עקרו) [עיקר] איסורו אלא מדברי סופרים, ויש מי שכתב שאין מבטלין איסור אלא בדבר שאין לו עקר מן התורה כגון מוקצה, אבל הדבר שיש לו עקר מן התורה כגון שמנו של גיד שאיסורו משום גיד וכן בשר עוף בחלב שאיסורו משום בשר בהמה בחלב אין מבטלין, והראב"ד כתב תרומת חוצה לארץ מבטלין אותה ומערבין אותה אפילו לכתחלה מפני שאין לחוש ולגזור בה משום תרומה של תורה שאין תרומה של תורה בחוצה לארץ כלל, אבל שמנו של גיד שיש לחוש ולגזור משום גיד ופחות מששים שיש לחוש ולגזור משום מחצה ומחצה שאסור מן התורה, בכיוצא באלו אין מבטלין. ויש מי שכתב דבר שיש לו עקר מן התורה כגון גבנת גוים שאסורה משום תערובת חלב טמא וכיוצא בזה אין מבטלין האסור בידים לערב אותה לכתחלה, ואם עשה במזיד אסור, בשוגג מותר, נתערב מעצמו הואיל ואין עיקר איסורו אלא מדברי סופרים מרבה עליו היתר כדי לבטלו, ודבר שהוא אסור מדברי סופרים ואין לו עקר מן התורה, כגון חלה ותרומה בחוצה לארץ שאין איסורן אלא כדי שלא תשתכח תורתן, מערבין אותן ומבטלין אותן לכתחלה להאכילן לזרים, וכן כתב הר' שלמה. ויראה לי מענין ההלכה וביאור הר"ם שאין לנו אלא שתי חלוקות בדבר, איסור תורה ואיסור מדברי סופרים, וכל אסור מדברי סופרים שנתערב הואיל ועקר האיסור שבו אינו אלא מדברי סופרים מוסיפין היתר כדי לבטלו, אבל אין מערבין אותו בידים כשהאיסור בעין, ואיסור תורה שנתערב אעפ"י שכבר יצא על ידי התערובת מכלל איסור תורה, הואיל ויש בה איסור תורה ולא נתבטל מדברי סופרים אין מבטלין אותו לכתחלה.
<h2>דף ל:</h2>
הלוקח סכין מן הגוים מלבנה באש או משחיזה ברחים שלה, ואם היתה סכין יפה שאין בו פגימות די לו אם נעצה בקרקע קשה עשרה פעמים, ואוכל בה צונן, ואם היו בה פגימות או שהיתה יפה ורוצה לאכול בה חמין מלבנה או משחיזה כלה, לר"ם. יש מי שכתב לסכין של גוים די לו בהגעלה, וכן נראה מביאור הר"ש, ויש מי שכתב גדולה צריכה לבון אבל הקטנה די לה בהגעלה וזה נראה עקר, ויש מי שכתב לחתוך בה (צנון) [צונן] צריך השחזה ונעיצה עשרה פעמים בקרקע, ופסק הר"ם עקר.
כתב הרב בעל היראים. מרחשת של מתכת צריכה לבון באור שלפעמים האור נכנס לתוכה, והרי הוא ככלי אשר יבוא באש, וכן דעת הר' שלמה, זה לשונו יראה לי שכל שתשמישו על ידי חמין מועטין על ידי האש דינו כשפוד ואסכלא שאף האסכלא מושחין אותה בשמן עד שלא יבשלו בה וכן חוזרין ומושחין תמיד אלא שהמשקין המועטין אין עומדין בפני האש מלהסתרך הבלע בתוך הכלי, ולפיכך מחבת שמטגנין בה בשר ודגים על ידי האש כיון שמשתמשין בשמן מועט ופעמים שימצא האיסור שמטגנין בה במקום שאין השמן מגיע אליו, הרי הוא כאיסכלא וצריכה לבון, ע"כ.
יש מן הגדולים שכתב צריך להסיר חלודת הכלים קודם ההגעלה כדי להסיר חלודת (הכלים) [האיסור], וכן אותן שמשתמשים בהן בצונן צריך לשפשף היטב כדי להסיר חלודת האסור. כתבו הגאונים אחר ההגעלה צריך שטיפה בצונן כשטיפת הכוס. אין מגעילין אלא במים אבל לא ביין ולא במזוג. כל דבר אשר יבוא באש כגון שפודין ואסכלאות צריכין לבון, ועד כמה מלבנן עד שתשיר קליפתם.
יש מן הגדולים שכתב צריך שישהא הכלי בתוך הכלי שמגעילים בו עד שיבלע ויפלוט מה שבלע, ויש מן הגדולים שכתב כל הגעלה אינה כלום עד שתנוח רתיחתה כי בעת רתיחתה אינה פולטת, ויש מי שכתב צריך להוציא הכלי קודם שתנוח מרתיחתה, כתב הרב בעל העטור כדי להוציא מן הספק אין מגעילין כלי ראשון, אלא כלים שנשתמש בהם בכלי שני יגעילם על ידי עירוי בכלים חדשים, ע"כ. ר"ש ורבינו יעקב כתבו כי היורה הרותחת מפלטת מה שכבר בלעו הכלים, ועל זה סומכין להגעיל בתוך יורה רותחת ובלבד כלים שאינם בני יומן, וכן צריך שיהיה הכלי שמגעילים בו כשר או שאינו בן יומו, וכבר נהגו העולם להגעיל אפילו כלים בני יומן, ויראה לי שהרתיחה מפלטת אותן וכל זמן שהן טרידין לפלוט אינם בולעים.
כל הצריך ליבון שהגעילו לא יצא בכך, שמה שבולע על ידי האור אינו יוצא בהגעלה, לפיכך שפודין של עץ שנשתמשו בהן גוים אין להם תקנה, אבל הצריך הגעלה שלבנו מותר.
מצאתי כתוב בשם רבינו שמואל הכלים שמטגנין בהן אין צריכין אלא הגעלה, כך אמרו חכמים היורות והמחמין והטגנין וקומקמסין מדיחן ברותחין, יש מי שאמר שמא לא נאמר דבר זה אלא באותן טגנין שמשימין בהן מים הרבה וקורין אותן צלי קדר, לא מצאנו ראיה מבוארת לדחות דברי הרב, מכל מקום טוב להחמיר.
נהגו העולם להכשיר מדוכות של אבן וכיוצא בהן, שממלאין אותם מים ואחר כך משליכין לתוכן חלוקי אבנים שרופין והמים רותחין ומבעבעין והולכין על שפתו, ויראה לי שאין סומכין בדבר זה אלא בכלי שני אבל בכלי ראשון צריך שיעמוד על (המים) [האור] ויעשה לו שפה מבחוץ, כדי שהמים הרותחין יעלו על שפתו כדרך שאמרו ביורה.
התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו לעולם בהגעלה, היה כלי חרס שהסיקו מבפנים אם מלאהו גחלים והסיקו עד שנתלבן מותר. קדירות שאין הסיקן מבפנים אעפ"י שהסיקן מבפנים אסור, חוששין שמא חס עליהן שמא ישברו ואין מסיקן יפה, ואם החזירן לכבשונות ונתלבנו מותרין, יש מי שכתב שאין עושין מעשה בדבר שמא יחוס עליהן ולא יסיקם יפה כי רוב כלי חרס הנמצאים עתה יפקעו אם יעמדו זמן רב בכבשונות. יש מן הגדולים שפסק קדירה של חרס שנאסרה מדברי סופרים כגון בשר עוף בחלב וכיוצא בזה מגעילה שלשה פעמים ודיו, והר' שלמה כתב אפשר לומר שלא התירו אלא באיסורין של דבריהם שאין להם עקר בתורה כתרומה וחלת חוצה לארץ וכן בשולי גוים, אבל שאר איסורין של דבריהם החמירו בהם כשל תורה וראוי לחוש שלא להקל בהם, ע"כ. לפי ענין ההלכה נראה שלא מיעטו מדבר זה אלא אסור תורה, שאמרו אין למדין ממנה לענין נבילה, מכל מקום ראוי לחוש למה שהורה זקן. יש מי שאמר כלי אבנים וכלי אדמה דינן ככלי חרש ואין להם הכשר, ויש מי שאמר דינן ככלי מתכות וצריכין הגעלה, והר' יצחק אבן גאות כתב שאינן צריכין כלום שהרי אמרו כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה אין טעונין מריקה ושטיפה אלא הדחה, וכבר נהגו העולם להגעיל, וכן ראוי להורות, וכן נראה דעת הריא"ף. יש מי שפסק מי שבשל במקצת כלי צריך הגעלה או לבון בכל הכלי כדרך שאמרו בקדשים בשל במקצת כלי צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי, ויש מי שאמר שאין צריך אלא באותו צד שנשתמש בו כדרך שאמרו בתרומה בשל במקצת כלי אין צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי, יש מי שכתב שדעת הראשון עקר שבתרומה הקלו מפני שמותרת לכהנים, אעפ"י שיש לי לדון ולהקל שהרי לפי מה שאמרו חכמים נראה שבתרומה יש חומר שהיא בעוון מיתה ובמאה, ונבילה בלא תעשה ובששים, ומכל מקום טוב להחמיר. כלי שאין יכול להגעילו או ללבנו כלו כאחד מגעיל או מלבן מקצתו האחד, ואחר כן יעשה כן מקצתו האחר.
<h2>דף מא.</h2>
מצאתי כתוב בשם רבינו שמואל הכלים שמטגנין בהן אין צריכין אלא הגעלה, כך אמרו חכמים היורות והמחמין והטגנין וקומקמסין מדיחן ברותחין, יש מי שאמר שמא לא נאמר דבר זה אלא באותן טגנין שמשימין בהן מים הרבה וקורין אותן צלי קדר, לא מצאנו ראיה מבוארת לדחות דברי הרב, מכל מקום טוב להחמיר.
